אולימפיאדה     אירוע שכדי לזכור     טבלת המידליות המלאה אתונה 2004  

  

המשחקים האולימפיים הם מסגרת בינלאומית של תחרויות ספורט הנערכת אחת לארבע שנים. למשחקים האולימפיים מגיעים טובי הספורטאים מכל העולם. המשחקים האולימפיים נחשבים לאירוע התקשורתי הגדול ביותר בעולם. המונח אולימפיאדה הוא למעשה התקופה שבין תקופות של משחקים אולימפיים, והוא משמש בהשאלה כדי לציין כמעט כל תחרות גדולה שמתקיימת היום.

  
   סמל האולימפיאדה המודרנית, שילוב חמש טבעות המסמלות את היבשות בעולם.  

האולימפיאדה ביוון העתיקה

במקור, נערכו המשחקים האולימפיים ביוון העתיקה בעיר אולימפיה. המשחקים האולימפיים הראשונים התקיימו בשנת 776 לפנה"ס והיו אירוע יווני פנימי בלבד, אך בשנת 300 לפנה"ס שותפו גם מדינות אחרות במשחקים, והאירוע, שהיה אירוע של תהילה אישית, הפך להיות אירוע של תהילה מדינית. האירוע היה חשוב עד כדי כך שהמלחמות הופסקו עד לסיום התחרויות. לאירוע היה מימד דתי והוקרבו בו קורבנות.

ענפי הספורט שכללו המשחקים האולימפיים הראשונים ביוון היו הטלת דיסקוס, האבקות, ריצה והטלת כידון. עם הזמן, נוספו למשחקים ענפים נוספים. הזוכים זכו להערצה ולזרי עלי עץ זית, ולפסלים ולשירים שהנציחו אותם, המדליות של אותם זמנים. המפסידים לא קיבלו דבר, כיוון שביוון העתיקה המושג של השתתפות למען ההשתתפות לא היה קיים. לא רק שנשים נשואות לא הורשו להשתתף, גם נאסר עליהן לצפות במשחקים. נשים שנתפסו מציצות הוצאו להורג.

המשחקים האולימפיים התקיימו בעת העתיקה במשך 1170 שנים. באותה תקופה, נהוג היה להשתמש במניין האולימפיאדות על מנת לתארך אירועים חשובים. תיארוך של אירוע כלשהו היה יכול להיות כך: האירוע קרה בשנה השלישית של אולימפיאדת 54. בשנת 393 לספירה גרמה התערבות הכנסייה לקיסר תאודיוס לבטל את המשחקים. שרה האופטמן טוענת שהסיבה להפסקת המשחקים הייתה ניוון ושחיתות באולימפיאדות בעקבות השתתפותו של נירון קיסר באולימפיאדה בערך בשנת 60.

    
     רץ נושא את

האולימפיאדות בעת החדשה

המסורת האולימפית חודשה בשנת 1894 בוועידה בינלאומית, בהשתתפות נציגים מ-13 ארצות שהתקיימה בסורבון שבפריס, הוחלט פה אחד על חידוש המשחקים האולימפיים. מי שהוביל את הרעיון היה הרוזן פייר דה קוברטן. דה קוברטן היה זה אשר טבע את הסיסמה "לא הניצחון חשוב אלא ההשתתפות", אך גם את הסיסמה שהפכה להיות סיסמת הספורט בכללותו: "מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר!".

כמתבקש, המשחקים המחודשים הראשונים, שנערכו בשנת 1896, התקיימו באתונה. במשחקים אלו השתתפו רק 245 מתחרים ב43 מקצועות, מהם למעלה מ-200 היו יוונים, ו-14 מדינות יוצגו שם. בכל אופן, לא אורגנו תחרויות בינלאומיות בסדר גודל כזה לפני כן. תביעתה של יוון שכל המשחקים יתקיימו בשטחה לא התקבלה, והוחלט על סבב במדינות העולם השונות. בהתאם להחלטה זו, ארבע שנים מאוחר יותר במשחקים שהתקיימו בפאריס השתתפו למעלה מפי 4 יותר אתלטים כולל 11 נשים, שהורשו להשתתף לראשונה, בקריקט ובטניס.

באולימפיאדות הראשונות הספורטאים היו אמורים להיות חובבים ואסור היה להתפרנס ואף לא לקבל שום טובת הנאה בהקשר הספורטיבי. ספורטאים שהתברר שקיבלו כספים בעבור כישוריהם הספורטיביים, נשללו המדליות שזכו בהם והם התבקשו להחזירן. תקנות אלו נבעו מרצונה של האצולה, לשריין את המשחקים האולימפיים לעצמם, ולהרחיק משם את דלת העם.

מאז הפכו המשחקים למסורת, מדי ארבע שנים, פרט לתקופת מלחמות העולם שמנעו את קיום הארועים (בניגוד ליוון, הרוח הספורטיבית המודרנית לא עמדה כנגד יצר המלחמה המודרני), ואולימפיאדת מוסקבה שהוחרמה על ידי ארה"ב ובעלות בריתה, בשל המלחמה הקרה בין הגושים. מאז האולימפיאדה הראשומה צמחו מספר המשתתפים ומספר המקצועות והגיעו למספר של 10,651 משתתפים ב-300 מקצועות בסידני.

מעבר ליוקרה שיש באירוח המשחקים האולימפיים, המשחקים נחשבים למנוף להתפתחות של תרבות הספורט והכלכלה במדינה שבה הן מתקיימות. לקראת כל תחרות כזו נבנים מתקנים אולימפיים ברמה גבוהה, שלאחר מכן משרתים את אותה מדינה. מבחינת ההיבט הכלכלי, זכויות השידור שנמכרות לרשתות השידור השונות וחסויות כמו גם מכירת כרטיסי כניסה לצופים המקומיים ולאלו שמגיעים מרחבי העולם, מכניסות כסף רב לקופת המדינה. (בין 80% ל90% מהעלות של האולימפיאדה) גם באופן עקיף, האורחים הרבים ובהם הספורטאים, אנשי התקשורת והאוהדים, מתאכסנים בבתי מלון בקרבת העיר שבה נערכות התחרויות וצורכים שירותי עזר שונים. בנוסף לכך המדינה והעיר "עולות על המפה" ומתפרסמות ברחבי עולם, דבר שמעודד את התיירות אליה. בהקשר זה יש לציין את ההוצאות הגדולות הכרוכות במשחקים על בניה ועל אבטחה. באולימפיאדת אתונה 2004 הושקעו כ- 1.2 מיליארד דולר רק על הוצאות האבטחה - שווה ערך כמעט להכנסות ממכירת זכויות השידור של אותה אולימפיאדה.

מבחינת הספורטאים המשתתפים, אין ספק שהם זוכים ליוקרה ולתהילה ובמיוחד הזוכים במדליות. מעבר לכך כל זוכה במדליית זהב זוכה לסכום השווה ל250,000 שקלים מהוועד האולימפי, שמהווים פיצוי על השנים הארוכות והאימונים המפרכים שהוקדשו להתמקצעות הספורטיבית. ספורטאים שזוכים במדליות, יכולים לאחר מכן לתרגם את המוניטין לכסף, בקמפיינים פרסומאים, במענקים מהמדינה ואף במציאת ספונסרים. אף ששיטות האימונים משתכללות משנה לשנה, וספורטאים נעזרים בטכנולוגיות חדשות ובהתקדמות המדע, כנראה שגוף האדם מתחיל להגיע לקצה גבול יכולותו, הואיל ומעטים הם שיאי העולם הנשברים באולימפדיות האחרונות, כך למשל בסידני נשבר רק שיא עולם אחד.

האולימפיאדות ומדינות העולם

באופן מסורתי ישנן מדינות בעלות מסורת ספורטיבית ארוכה. ארה"ב היא מעצמת הספורט העולמית הבלתי מעורערת. ברוב האולימפידות התייצבה במקום הראשון, וקטפה את מירב המדליות. תופעה נוספת מעניינת היא שמדינה שבה נערכים המשחקים, על פי רוב קוטפת הרבה יותר מדליות מאשר, כאשר המשחקים נערכים מחוץ לגבולה. כך ניתן להבחין באופן בולט במדינות שזכו במקום ראשון במספר המדליות כאשר אלו התקיימו בתחומן, צרפת באולימפיאדת פריס 1900, בריטניה באולימפיאדת לונדון 1908, וגרמניה באולימפיאדת ברלין 1936. דבר דומה אירע עם ספרד, שבאורח פלא קפצה למקום הששי בדירוג מדליות באולימפיאדית ברצלונה, כאשר באופן מסורתי היא משתרכת הרחק למטה. כך גם מכסיקו שבאולימפיאדת מכסיקו 1968, זכה ל9 מדליות, כאשר באופן מסורתי, היא זוכה לפני ואחרי למדלייה שתיים באולימפיאדה. דבר שיכול לעורר תהיות על השיפוט האובייקטיבי שאמור להיות בתחרויות.

בראש המצעד של מספר המדליות באולימפיאדות עומדות המדינות הבאות: ארה"ב - 1912 מדליות, ברה"מ לשעבר - 1121 מדליות, גרמניה - 754 מדליות, אנגליה - 564 מדליות, צרפת - 576 מדליות, ואיטליה - 468 מדליות.
דירוג לפי האולימפידות האחרונות מעלה תמונה דומה, ארה"ב (בסידני 97 מדליות, ובאטלנטה 101 מדליות, ובברצלונה 108), אחריה רוסיה (בסידני 88 מדליות, ובאטלנטה 63, ובברצלונה 111), גרמניה שזכתה לחיזוק מיוחד של מזרח גרמניה אחרי האיחוד, וסין שמתחלפות לסירוגין.

עם המדינות החלשות שזוכות למדליה אחת באופן מסורתי, נמנות הודו, הרפובליקה הסינית (טייוואן), כוויית, קטאר, תאילנד וכמובן את ישראל, שרק באולימפיאדות האחרונות התחילה לזכות במדליות. (וזאת לאחר החיזוק על העליות השונות, כאשר חצי מהנבחרת הינה עולים חדשים) לעומת ההישגים האחרים של מדינת ישראל, ההישגים הספורטיביים שלה דלים ומעידים על הרמה הנמוכה של הספורט התחרותי בארץ. עם זאת, ישנה מגמה של שיפור מאולימפיאדה לאולימפיאדה, כאשר ישראל עם שתי מדליות, ובהן מדליית זהב ראשונה של ישראל, עלתה למקום החמישים וארבע מתוך כמאתיים משלחות.

רשימת האולימפיאדות שנערכו מאז חידושן

עד 2004 נערכו 26 אולימפיאדות, לפי הסדר הבא:

 

המקצועות האולימפיים

משחקים אולימפיים אחרים

מעט לאחר האולימפידיה "הרגילה" נערכת אולימפיאדת הנכים, בה מתחרים נכים במקצועות הזהים או דומים מאוד למקצועות באולימפיאדה הרגילה.

פעם בארבע שנים (באמצע בין אולימפיאדות רגילות), נערכת אולימפיאדת החורף, בה מתחרים במקצועות של חורף (סקי למשל). מספר פעמים נערכה האולימפיאדה בחורף ואז הסדר היה הפוך.

סמלי האולימפיאדה

התנועה האולימפית משתמשת בסמלים רבים, רבים מהם מסמלים את הרעיונות והאידיאלים של קוברטן. הסמל הידוע ביותר הוא ככל הנראה הטבעות האולימפיות. חמשת הטבעות השלובות מסמלות את האיחוד של חמשת היבשות, בעוד שהצבעים (אדום, כחול, ירוק, צהוב ושחור) נבחרו מכיוון שלכל מדינה יש לפחות אחד מהצבעים האלו על דגלה הלאומי. יש המפרשים את הצבעים כמיצגים את חמש היבשות, אף על פי שהצבעים לא נבחרו בשל כך. האדום מיצג את יבשת אמריקה, שחור- אפריקה, כחול- אירופה, ירוק- אוסטרליה, צהוב- אסיה. הטבעות הוצגו לראשונה במשחקים באנטוורפן, 1920. הטבעות מופיעות בדגל האולימפי, שמונף בכל חגיגה של המשחקים.

הוועד האולימפי

הוועד האולימפי הבינלאומי מורכב מ-115 חברים, 70 מתוכם נבחרים על בסיס אישי והאחרים הם נציגי פדרציות, נציגי ועדים אולימפיים לאומיים ושחקנים אולימפיים. הנציג האולימפי הראשון מישראל בוועד הבינלאומי הינו אלכס גלעדי. הוועד האולימפי אחראי על כל ההיבטים הקשורים בארגון האולימפיאדות, החל מקביעת המדינה שבה יתקיימו ועד לקבלת ענפי ספורט חדשים.

טקסים

האולימפיאדה נפתחת בטקס פתיחה מרשים, שבו המדינה המארחת מציגה את תרבותה והפולקלור שלה, ושבו מדליקים את האש האולימפית ומכריזים על תחילת המשחקים. האש האולימפית תבער במשך השבועים של קיום המשחקים. התחרות האולימפית האחרונה שחותמת את המשחקים האולימפיים הינה מירוץ המרתון, שנחשב למעשה לתחרות הספורטיבית הקשה ביותר. לאחר מכן מתקיים טקס נעילת האולימפיאדה שבו מובעת תודה למארגנים, דגל המשחקים האולימפיים מועבר לראש העיר המארחת את המשחקים הבאים, ובסיומו מכובה האש האולימפית.

ביקורת על האולימפיאדות

בתור אירוע הספורט הגדול בתבל צברה האולימפיאדה ביקורות שונות: